כפיה דתית בחמד

                                    

                         נושא הכפיה הדתית הוא נושא רגיש בחמד בשל התוצאות הלא צפויות שיכולות להיות לכפיה כזו. מחד הרצון של ההורים והמורים לשמור על הילד בתוך מסגרת דתית ולהקפיד על אורח חיים דתי, ומאידך קיים החשש שהילד ימרוד ויעשה דווקא 

לעניות דעתי יש לנקוט בדרך הביניים שכוללת בתמריצים ושבחים לילד במקום לכפות עליו. בדרך זו קיים סיכוי לשיתוף פעולה ולהבנה מצד הילד.

ישנם במקורותינו התייחסויות רבות לדרך החינוך של הילדים, כמו: "חנוך לנער ע"פ דרכו" ומנגד "חוסך שיבטו שונא בנו" ועו'. במהלך ימי הביניים השתרשה באירופה נורמה של כפיה דתית ע"פ השליטים דרשו מנתינהם לקיים מצוות. מטבע הדברים אין אדם אוהב לעשות דברים שנכפים עליו, קל וחומר ילדים שהמרדנות אצלם גבוהה יותר מאשר אצל מבוגרים. יש לחבב עליהם את המעשים באמצעות חינוך נכון, וממילא הכפיה תתייתר.

בימנו, בשל הפתיחות בחברה וזכויות הילד המעוגנות בחוקי המדינה, קשה ממילא לכפות בכוח דברים על הילדים. יחס טוב והבנה כלפי הילדים בסופו של דבר מניבים את התוצאות הרצויות.  

להלן מאמר בנושא:

כפיה דתית בהלכה - הרב שאול ישראלי

דיון בנושא "הוכח תוכיח" בשיטת האקווריום

                       היום נערך דיון בנושא "הוכח תוכיח ..." בשיטת האקווריום. שיטה זו מכניסה עניין לשיעורים, ומאפשרת שיתוף תלמידים רבים, במהלך השיעור. אני מכיר את שיטת דיון זו בכיתה אף שלא ידעתי שהיא מתקראת "שיטת האקווריום"

ולגופו של עניין, התורה מצווה אותנו להוכיח את הטועים שאינם בדרך הנכונה. הדיון התנהל בצורה טובה ,למרות שהזמן שעמד לרשות הדוברים, היה קצר ביותר.

 אנו כולנו משמשים כשליחים לדבר תיקון. ובלבד שייעשה הדבר בדרכי נועם ("דרכיה דרכי נועם וגו' ")
מי שאינו עושה זאת מתוך אהבה ודאגה לאחר שאותו הוא מוכיח, מוטב שלא יוכיח כלל. שהרי בא לתקן ונמצא מקלקל ח"ו. ומי שיכול להעביר את התוכחה בעקיפין שלא לבייש או להביך את המוכך, הרי זה עדיף.

מכל מקום עניין הוכחת האחר מדגישה במיוחד את הערבות שקיימת בינינו שנאמר :"כל ישראל ערבים זה לזה". אם נוהגים בסלחנות האחד כלפי האחר מתוך ידיעה שאיש אינו מושלם, הרי השיפורים ותיקון הקלקולים יעשו ברוח טובה ובהצלחה.

להלן קישור מעניין בנושא: 

הסבר ופעילות סביב נושא הפוסט