לימוד מקצועות הקודש בבתי הספר הדתיים.

                                                       אני זוכר מורה שלימד אותנו גמרא בתיכון, שהשיעורים אצלו היו דוגמא מאלפת להצלחה בהוראת מקצוע קודש שאינו נחשב לקלים שבין מקצועות הקודש, לימוד הגמרא. אותו רב, ידע לנתח כל סוגיה שלימד לתתי סוגיות בצורה מיוחדת וחכמה, שאפשרה כמעט לכולנו להבין את הסוגיה. הוא ידע להכניס חיים בדברים ולהלהיב, עד כדי כך שאהבנו את שיעורי הגמרה אצלו. הוא תיבל את דבריו מדי פעם בהומור ובדוגמאות מן החיים. אין ספק שכישרון הוא יתרון בהעברת לימוד בכלל ולימודי קודש בפרט. ועדיין ניתן ללמוד דרכים להוראה מעניינת גם אם המורה לא בורך בכישרון. כמו למשל הכנה יסודית וטובה של חומר הלימוד, פירוק הנושאים הקשים לתתי נושאים, העזרות באמצעי הוראה טכנולוגיים מתקדמים, הבאת דוגמאות, וגם קצת הומור לא מזיק. צריך להבין שהוראת מקצוע בצורה משעממת ומונוטונית, במקרה הטוב משעממת את התלמידים, ובמקרה הגרוע אף עלולה להשניא את הלימוד על התלמידים. עניין נוסף שחשוב לי להעביר, זו ההזדמנות שנוצרת למורה להוראת מקצועות קודש, להעביר לתלמידים שיטות ללימוד עצמי של מקצועות הקודש. שיטות שישמשו אותם בעתיד ללמוד ולהתפתח באופן עצמאי, וגם בתוך חברותא. 

מאמר מומלץ לדרכים להוראת הגמרא

המורה המתחיל - הישרדות או סיפוק והנאה

מורה חדש נכנס למערכת החינוך נרגש ושמח לקראת דרכו החדשה, חדור בתחושת שליחות ונחישות, להצליח לחנך, ולהשפיע על תלמידיו. המורה בא ללא דעות קדומות וללא משקעים בבחינת "לוח נקי".
כמורה מנוסה אתאר בפוסט זה, שני מסלולים שביניהם עתיד המורה המתחיל שלנו לדלג כאשר הוא עצמו בהתנהלותו, יקבע על איזה מבין המסלולים הוא יצעד.
המסלולים הם: מסלול ההישרדות, מול מסלול הסיפוק וההנאה.
תוך כדי עשייה, המורה שלנו לא ממש יודע שתחושת ההישרדות שאותה הוא חש לפרקים והמתחלפת בתחושת סיפוק והנאה וחוזר חלילה, נגרמת במידה רבה ע"י התנהלותו שלו בכיתה ובכלל.
כדי להישאר זמן רב ככל שניתן על מסלול הסיפוק וההנאה, אצייד את המורה המתחיל שלנו בשלל עצות (ולא אחיתופל) :

למד מניסיון העבר ואל תפחד להתנסות
ניסיון הוא הכלי הלימודי הטוב ביותר. מורים מנוסים יכולים לספר לך שאתה לומד בשבועות הראשונים שלך במערכת החינוך יותר מאשר בכל שנות ההכשרה יחדיו.

הכתב את הטון בכיתה
השבועות הראשונים של שנה"ל קובעים במידה רבה את התנהלותך בכיתה לאורך כל השנה. נצל את ההזדמנות לבסס קשר טוב עם התלמידים ובאותו זמן הצב את הסטנדרטים שלך לניהול הכיתה. נצל את הימים הראשונים בכיתה כדי לבסס את ההתנהלות הרצויה והציפיות מהתלמידים: הגעה בזמן, הקפדה על ש.ב, השתתפות בשיעור, משמעת וכל דבר שחשוב לך במסגרת הכיתתית. 

הגע מוכן
מוכנות היא ההיבט החשוב ביותר של עולם ההוראה. ההוראה אינה מתרחשת רק בשעות הפעילות של בית הספר. על מנת לעשות עבודה טובה ואפקטיבית נדרשת עבודת הכנה משמעותית. עבור מורה שממתין לרגע האחרון להכין את השיעורים שלו, צפויה שנה קשה. 

הצב יעדים
לכל מורה צריכה להיות מערכת יעדים וציפיות עבור התלמידים שלו. הצבת מטרות נותנת לנו מוטיבציה לשיפור עצמי. מומלץ גם להציב את היעדים ביחד עם התלמידים, מערכת ציפיות משותפת תסלול את הדרך לעבודה משותפת ופוריה.

למד מבעלי הניסיון
 בבית הספר תוכל למצוא מורות ומורים בעלי וותק וניסיון שיוכלו לחלוק אתך ידע יקר מפז. אל תחשוש לשאול, להתייעץ וללמוד מהטעויות וההצלחות של עמיתים לחדר המורים.

עלה והצלח

טריילר לסרט מורה לחיים מומלץ ביותר

על אווירה טובה, שיתוף, ועזרה הדדית .

בפוסט זה אני רוצה להביע את התרשמותי מהשיעורים  ב "משנת החמד". כבר מהמפגש הראשון, אי אפשר היה שלא להבחין באווירה הטובה והחברית ששררה בשיעורים. שיתוף הפעולה והעזרה ההדדית מצד הסטודנטים נראו כדבר טבעי ושיגרתי, ולא כיוצא דופן או מאולץ. העבודה מתבצעת תמיד בקבוצות מה שמאפשר עזרה והפריה הדדית. 
 אין לי ספק כי תמונת מצב זו, הינה תוצאה ישירה של חינוך טוב ואיכותי אותו קיבלו הסטודנטים במערכות החינוך של החמד, או בישיבות התיכוניות שבהם למדו.
 בעידן של תחרות וריצה להישגיות, אין במתואר לעיל דבר של מה בכך. הוסף לכך את התנהלותו החכמה ונועם דיבורו של המרצה הרב אלדד שרעבי, וקיבלנו אווירה לימוד נעימה וכיפית כפי שצריכה להיות.
באשר לשיעורים עצמם, אי אפשר שלא לשים לב שעבודה רבה הושקעה בהכנה לשיעורים, מה שמוכיח שהכנה והשקעה מראש מוכיחה את עצמה .
 לי אישית נעים מאוד להיות נוכח בשיעורים אלו ואזכור זאת כחוויה טובה.

צירפתי הפעם שיר אווירה - שלומי שבת

דילמות בחמד - מעורבות הורים

מעורבות הורים

                                  כמורה בעל ניסיון אני יכול להעיד שמעורבות הורים (ולא התערבות) בנעשה בבתי הספר של ילדיהם, היא תמיד מבורכת. מסגרת חינוכית פורמלית ובלתי פורמלית אשר בה פועלים: מורים, תלמידים, והורים, מאפשרת פעילות הרמונית, עם פחות תקלות, וטרוניות.
 תלמיד שרואה את הוריו משתתפים בפעילות לטובת ביה"ס, יעריך ויזדהה יותר עם ביה"ס, ויחזק את הקשר שלו עצמו עם הוריו. בדבריי אני מתכוון לפעילויות  כגון: עזרה מימון והשתתפות בפעילויות וטקסים של ביה"ס, עזרה בהשגת ציוד חיוני להתנהלות תקינה של ביה"ס, השתתפות בטיולים כמלווים ועו'. כל פעילות של ההורים שמקדמת את החזון הבית סיפרי הרי היא ברוכה, ומהווה חיזוק של צוות ביה"ס והנהלתו.
 המורים צריכים להבין שמעורבות הורים בביה"ס, אינה באה על חשבון מעמדם וסמכותם, ואינה אמורה לנגוס במעמדם. מחקרים מעידים כי מעורבות ההורים ושיתוף הפעולה בינם לבין המורים בתהליך הלימודי, משפרות את הישגי התלמיד ואת התנהגותו. 
לצערינו מעורבות ההורים כיום ברוב מוסדות  החינוך היא נמוכה ביותר, עד בלתי מורגשת, וחבל שכך. 

ממליץ בחום לקרוא את המאמר שלהלן בנושא:

מעורבות הורים בבתי הספר

בעד ונגד הציונות

                        אני רוצה להעלות כאן רעיון שיגשר בין הבעד והנגד בהתייחס להקמת המדינה, שהיא כידוע לב הציונות.
אם שני הצדדים: החרדים, והציונות הדתית (החילונים אינם רואים בהקמת המדינה אקט דתי ) יתייחסו להקמת המדינה כפתרון פרקטי , כישות שמנהלת את חייהם של מיליוני אנשים, שומרת על ביטחונם, בריאותם, ורווחתם, אזי אני רוצה לקוות, יתקיים שיתוף פעולה והכרה במדינה מצד כולם. אלא שזהו חלום שהעליתי בעיני רוחי. הציונות הדתית מתייחסת להקמת המדינה "כהתחלתא דגאולה" ומכאן שההיבט הדתי אינו בר הפרדה מבחינתם לעניין הקמת המדינה. מאידך החרדים חדורים באידיאולוגיה דתית פנאטית, שעצם הקמת המדינה הוא חטא. במצב שבו קבוצות המתנגדות זו לזו חמושות באידיאולוגיה דתית, או אף משיחית, הסיכוי לגשר בניהן הוא קטן ביותר. 
בשנים האחרונות ישנה התרככות מסוימת בעמדתם של החרדים כלפי המדינה, וזה בה לידי ביטוי בכיוון הפרקטי של חיי היום יום, יותר מאשר בכיוון האידיאולוגי.
לדעתי עצם היותנו מדינה עצמאית, מוכרת ע"י האומות המאוחדות, מקנה לנו מעמד מוכר, בבחינת אנחנו כאן ואיש לא יזיז אותנו מכאן.

סרטון מומלץ מאוד לצפיה

קידוש השם חילול השם

שיעור מס' 4

                            הנושא נוגע כמעט לכל מעשה שאדם עושה . האם במעשהו יש משום קידוש השם או שמה חילול השם.. ישנם דעות שונות באשר למהות של מושגים אלו. האם מדובר במעשים שנעשים בפרהסיה, או שמא מדובר בכל מעשה גם אם נעשה בסתר.האם זה חייב להיות קשור לקיום המצוות או שניתן להכליל כל מעשה שנעשה ע"י האדם.
 לעניות דעתי מרבית המעשים שיש בהם קידוש או חילול השם ,קשורים לתחום שבין האדם לחברו. אנשים נוטים לחשוב שדי בזה שהם מקיימים את המצוות שבין האדם למקום, ולא נורא אם מעשינו פוגעים באחר, ואף בפומבי.
ישנם הסבורים שכל מעשה טוב שאנו עושים הוא בבחינת קידוש השם. וממילא כל מעשה רע הוא חילול השם.
הסתכלות זו על הדברים היא לדעתי פשטנית ושטחית, ומן הסתם מדובר במעשה שנעשה בפרהסיה, שהרי ידוע שהשם מתקדש ברבים, כפי שנאמר :"ונקדשתי בתוך בני ישראל.."

כפיה דתית בחמד

                                    

                         נושא הכפיה הדתית הוא נושא רגיש בחמד בשל התוצאות הלא צפויות שיכולות להיות לכפיה כזו. מחד הרצון של ההורים והמורים לשמור על הילד בתוך מסגרת דתית ולהקפיד על אורח חיים דתי, ומאידך קיים החשש שהילד ימרוד ויעשה דווקא 

לעניות דעתי יש לנקוט בדרך הביניים שכוללת בתמריצים ושבחים לילד במקום לכפות עליו. בדרך זו קיים סיכוי לשיתוף פעולה ולהבנה מצד הילד.

ישנם במקורותינו התייחסויות רבות לדרך החינוך של הילדים, כמו: "חנוך לנער ע"פ דרכו" ומנגד "חוסך שיבטו שונא בנו" ועו'. במהלך ימי הביניים השתרשה באירופה נורמה של כפיה דתית ע"פ השליטים דרשו מנתינהם לקיים מצוות. מטבע הדברים אין אדם אוהב לעשות דברים שנכפים עליו, קל וחומר ילדים שהמרדנות אצלם גבוהה יותר מאשר אצל מבוגרים. יש לחבב עליהם את המעשים באמצעות חינוך נכון, וממילא הכפיה תתייתר.

בימנו, בשל הפתיחות בחברה וזכויות הילד המעוגנות בחוקי המדינה, קשה ממילא לכפות בכוח דברים על הילדים. יחס טוב והבנה כלפי הילדים בסופו של דבר מניבים את התוצאות הרצויות.  

להלן מאמר בנושא:

כפיה דתית בהלכה - הרב שאול ישראלי